BRANDON HAYWOOD

המבצע הקל ביותר בספורט הוא גם המבצע המקולל ביותר. תגידו לי, שחקני הכדורסל מבית אלפא, חולון, או קרית טבעון: מה הבעייה לעמוד 4.57 טרים מטבעת גדולה ולהכניס לתוכה כדור? בבייסבול, כשחובט עומד בפני פיצ'ר, מגיע אליו כדור קשה קטן עם תפרים במהירות של 150 קמ"ש, והוא עוד מסובב-שוקע-עולה – בחר מה שאתה מעדיף, ועליו לפגוע בו עם אלת עץ, ולדאוג שהכדור הנחבט לא יגיע לידי איש שדה. בטניס, חבטת הפתיחה מגיעה במהירות של עד 225 קמ"ש – ועוד לפינה הימנית או השמאלית – והשחקן העונה לחבטת הפתיחה חייב להחזירה בצורה שלא תרשה לחובט הפתיחה לחסל את הכדור החוזר בוולי לפינה.

אבל ב-FREE THROW? איש לא מפריע; איש לא מגן. במקרה הגרוע ביותר אחד כמו לארי בירד אומר "SIXTY NINE" – להזכיר לזורק את אחוז דיוקו – בזמן הזריקה. אולי גם איזה 200 צופים מול הסל מנפנפים מגבות כדי להפריע ליריב לזרוק פאולים (אגב, סטודנט מאוניברסיטת אורגון עשה מחקר ל-M.A שלו ומצא ש-45% מהשחקנים משפרים את אחוז הקליעה בפאולים במשחקי חוץ מאשר במשחקי בית, כך שהמגבות לא מפריעות כלל). אז מה הבעייה להכניס כדור לטבעת די הגדולה, מבצע שעשית איזה טריליון פעם?

רוצים מספרים של שחקנים המשתכרים מיליונים לעונה? ברנדון הייווד יושב על 46.2% מהקו. ביסמרק ביומבו 47.7%. דווייט האוארד – שהלייקרס יצטרכו בקרוב למכור את דיסנילנד כדי להשאירו בקבוצה אחרי עונה זו – קולע 48.4%. הסנטר האלילי של הלייקרס. 'האק דה דווייט' היא השיטה הטובה ביותר לעצרו כי הענק הזה, הסופרמן הזה, לא מסוגל לקלוע פאולים טוב יותר מנורית שוויצרברט בת ה-14 מהפועל גבעת ברנר. הם לא היחידים: היו זורקי לבנים מפורסמים בעבר כמו ווילט צ'מברליין ושקיל או'ניל – אגדות כדורסל – שרוב שחקני הנוער בישראל קולעים פאולים טוב יותר משהם קלעו.

Bismark Biyombo

זה לא שהם לא מנסים להשתפר. בלייק גריפין – עוד 'גאון' זריקת פאולים עם משהו בסביבות 60% מהקו זורק אחרי כל אימון 300 זריקות פאולים. דווייט האוארד שכר שרינק שיעבוד איתו. הוא שגכר גם את ריק בארי – גדול זורקי הפאולים בכל הזמנים לדעתי – שיעבוד איתו. מה הבעייה? הבעייה היא בעייה שמזמן חשבתי עליה: כל שיטת האימונים שגוייה. מה הטעם שבלייק גריפין יעמוד ויזרוק 300 פאולים? כשהוא עושה זאת, הוא ניכנס לריטמיקה מסויימת. מוחו מתחיל להבין שהכדורים חזקים מדי (או חלשים מדי!), ואז בא 'תיקון' עצבי-שרירי. פתאום כל ה-"MOTOR EDUCABILITY" של החזקת הכדור, יישור המרפק, וכו' הופכים ל-PATTERN המכניס את הכדור לסל.

הבעייה היא שה"חינוך המוטורי" מלמד את השחקן לקלוע פאולים רק כשהם רצופים, ורק אחרי שהוא זורק 20-30 מהם. ואז אפילו בלייק מתחיל לקבור 9 מ-10, 8 מ-10, 9 מ-10, והוא חושב שזהו, הוא הפך לזורק פאולים של 80-90%. זה נכון. הוא הפך לכזה אבל רק בשעת אימון כשהוא זורק פאולים רצופים, אחד אחרי השני. במשחק הכל הוא אופרה אחרת: שתי זריקות כאן, ושתי זריקות שם. כמו השיר שפעם שרנו בבית ספר עממי בשנות ה-40 "דונאם פה ודונאם שם, אדמתנו נגאלת". אבל POOR HOWARD לא ניגאל כי בין השתיים שזרק לפני דקה, והשתיים שהוא זורק עוד חמש דקות, כל "החינוך המוטורי" (שהוא הפטרן של הזריקה) נשכח ממזמן ממערכת העצבית-שרירית.

בשנת 1995 הופיע מאמר ב-JOURNAL OF SPORTS BEHAVIOR בו החוקר מצא שבזמן אימון פאולים, השחקן המתאמן קולע 69.8% את שתי זריקותיו הראשונות, ואז האחוז עולה עם הזריקות ומגיע ל-76.8%, 79.6%, ו-82.7% (המחקר, למיטב זכרוני, היה עם 12 שחקני מכללה). לכל השחקנים במחקר אחוז הקליעה מהפאולים במשחק ירד שוב ל-69.2%.

זריקת הפאולים באימון ובמשחק עונה בדיוק לעקרון שפסיכולוגים מכנים "ENCODING SPECIFICITY": אנחנו זוכרים (ולומדים) טוב ביותר במצבים בו למדנו מה שלמדנו. ז"א שלזרוק 200 פאולים באימון כמעט לא עוזר לשחקן הזורק פאול במשחק כי מדובר בשני מצבים שונים לחלוטין. אז מה זה אומר למאמן? בזמן משחק אימון הייתי מבצע מין 'משחק' שבו שחקן כדווייט האוארד או בלייק גריפין מקבלים שתי זריקות פאול על כל סל שהם קולעים. אם הם קולעים 15 סלים במשחק אימון, וזוכים ל-30 זריקות פאולים, 30 הזריקות תהיינה הרבה יותר יעילות מ-300 זריקות רצופות אחרי האימון.

מתכון שני לאימון הוא ביומכניקה נכונה של זריקת הפאולים. בשנת 2008 צ'או טראן ולארי סילברברג – שני פרופסורים במחלקת ההנדסה של צפון קרולינה סטייט – חישבו את זווית הזריקה האופטימלית לכל שחקן בהתאם לגובהו במאמר שהתפרסם תחת השם "מצבים לזריקת פאול מושלמת". אני כתבתי כבר בשנת 1971 מאמר ל-"מחקרי חינוך גופני" למכון וינגייט תחת הכותרת "הזווית האופטימלית לשחרור חפץ עף" בו הצעתי נוסחה (כמובן שהיא לא 'נוסחה שלי' אלא נוסחה מכנית על מרחק הפרבולה הגדול ביותר כשכדור משוחרר מגבהים שונים; נוסחה פשוטה למדי שכל סטודנט שלי שינן וידע על בורייה). כמובן שהמשתנים בנוסחה כוללים את גובה שחרור הכדור, גובה המטרה, ומהירות שחרור הכדור. לא אלאה אתכם עם הנוסחה, אבל בגדול, שחקן בגובה 1.80 חייב לשחרר את הכדור בזווית של 52 מעלות. ככל שהוא נמוך יותר הזווית גדולה יותר, וככל שהוא גבוה יותר, זווית השחרוק קטנה יותר. אם אני מאמן של בלייק, הייתו קושר חבל בזווית האופטימלית של שחרור הכדור שלו (נניח 42 מעלות), ואז הייתי דורש ממנו לשחרר את הכדור באותה זווית שוב ושוב. השלב השני הוא למצוא את חוזר השחרור. הכדור חייב להיות משוחרר כך שהכיוון יהיה החלק האחורי של הטבעת (לא מרכזה!) אחרי 3 BACKSPINS. זה היה האימון כדי לפתח את התפעול הביומכני: זריקות רבות בזווית הנכונה, בכוח הנכון (שיפגע בחלק האחורי של הטבעת, ואחרי 3 סיבובי כדור אחורה.

אחרי שהוא למד זאת, הוא היה מתאמן בזריקות הפאולים תוך כדי משחקי אימון, לפי השיטה שהצעתי לפני כן. כל שחקן שהיה עובר את התהליך הזה היה משפר את זריקות הפאולים שלו ומגיע ל-75%-80% כמעט ללא יוצא מין הכלל..